פסק-דין בתיק ת"ק 010101/03

התובע בעלים של דירה בת"א אותה השכיר לנתבעת בדמי שכירות ע"ס 570$ לחודש.  

הנתבעת נכנסה לדירה אך התגלעו חילוקי דעות בקשר לשאלות שונות, ובסופו של דבר הנתבעת עזבה את הדירה, מתוך הסכמה.

התובע הגיש תביעה זו בטענה שהתובעת שהתה בדירה תקופת זמן שבגין חלק ממנה שילמה  דמי שכירות, ואילו בגין שלושה שבועות אחרונים היא לא שילמה ותבעה דמי שכירות יחסיים לשלושה שבועות סך 1,838 ש"ח.

כמו כן תבע התובע שכר של חודש שלם , בו עמדה הדירה ריקה לאחר פינוייה על ידי הנתבעת בסך של 2,450 ש"ח, תשלומי ועד בית 30 ש"ח, ארנונה ומים לשלושה חודשים 466 ש"ח, חשמל 982 ש"ח ותיקון קירות 300 ש"ח.

הנתבעת התגוננה בטענה כי היא נכנסה ביום 15.07.03 ועזבה אותה ביום 12.09.03 וכך היא שהתה בה פחות מחודשים וכי למעשה בגין חודשיים אלה שולמו דמי שכירות מלאים מראש. כמו כן נאלצה הנתבעת להזמין בעלי מקצוע כדי לתקן את המושכר , כולל ביוב וחשמל והיא נשאה בעלות של 1,000 ש"ח אין בידה קבלות.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי הפקידה בידי התובע סך של 1,000 ש"ח במזומן באמצעות בעלה לשעבר, ובעדותה בפני הסבירה את הסכום הזה כתשלום על הוצאות עתידיות.

כמו כן טוענת הנתבעת כי עזבה את הדירה בהסכמה ועל כן לא מגיעים לתובע דמי שכירות מעבר לתקופה שהיתה בתוך הבית. בעדותה בפני העלתה הנתבעת טענה חדשה, ובה לפיה היא ביקשה מהתובע לפתוח חלון בדירה וכי הוא הסכים לכך והיא שילמה לבעל מקצוע סכום של 472 ש"ח, וכי כאשר התובע שמע על הסכום הוא התנגד לביצוע העבודה אך בינתיים היא הוציאה את הסכום.

המחלוקת הראשונה שעלי להכריע בין הנצים, מתי נכנסה התובעת לדירה ומתי עזבה אותה. 

יצויין, כי בין הצדדים לא נערך הסכם שכירות ראוי לשמו רק זיכרון דברים שאיננו  מהווה הסכם על פי  חוק החוזים , שכן הוא חסר  תנאים בסיסיים הנדרשים לקיומו של חוזה.  נותר לי להכריע במחלוקת הנ"ל על סמך דברי הצדדים  והתרשמותי מהם.

התובע טוען , כי הנתבעת נכנסה לדירה ב - 09.07.03 לערך וכי היא יצאה בסביבות 23 או 25.09.03.

באשר לתאריך הכניסה, קשה לי מאוד לקבוע את התאריך המדויק ועל סמך התרשמותי משני העדים, אני מקבל את גרסת התובע כי אכן הנתבעת נכנסה סביב ה - 09.07.03.

באשר לעניין העזיבה  טוען התובע , כאמור, בין ה 23 עד 25.09. לעומתו טוענת הנתבעת כי היא עזבה ב 12 לחודש ולצורך טענתה זו היא מגישה לי את הסכם השכירות בדירה אליה עברה מדירתו של התובע נ/1  ושם אני קורא בסעיף 4 להסכם שתקופת השכירות נקבעה לשנה אחת החל מיום 21.09.03 וכלה ביום 21.09.04. כמו כן יש תוספת בכתב יד, עם החתימות של הנתבעת והמשכיר שמוצהר ומוסכם בזה כי הדירה תמסר לחזקת השוכר החל מיום 14.09.03.

כמו כן התובעת הגישה מסמכים נוספים כדי להוכיח מתי עברה לדירה החדשה, אך אין בהם כדי לעזור לה, כי לא צויינו מועדים מדויקים של התחלת החישוב הן של הארנונה והן של החשמל.

לאור הכפילות אשר בהסכם השכירות של הנתבעת עם המשכיר החדש, לפיו תקופת השכירות מתחילה ב 21.9 ואילו החזקה נמסרת ב - 14.9 אינני יכול לקבל את המסמך  כראייה חותכת, מתי עברה הנתבעת מדירתו של התובע.  אך ברור הוא , כי לא יתכן שהנתבעת עזבה את דירת התובע ביום 12.9 , שעה שתקופת השכירות שלה מתחילה ב- 21.9 או לכל המוקדם ב - 14.9 ומאחר וטענתה של הנתבעת כי עזבה את הדירה ב - 12.9 נתגלתה כלא נכונה, אני מוכן לקבל כי היא עזבה את הדירה של התובע במועד תחילת השכירות בדירה החדשה, קרי : 21.09.03, כך שהנתבעת שהתה בדירתו של התובע  10 ימים מעבר לתקופת החודשיים, בגינה שולמו דמי שכירות.

בגין 10 ימים אלה תשלם הנתבעת לתובע שליש חודש , כלומר, סכום השווה ל 190$ שער היציג ביום התשלום.

התובע תובע גם בגין חודש נוסף אחרי העזיבה, אך נחה דעתי כי עזיבת הדירה על ידי הנתבעת היה מאי שביעות רצונה מתנאי הסניטציה, ובהסכמתו של התובע, כך שלא מדובר בהפרת הסכם המחייבת תשלום בגין תקופה עד שהתובע ימצא שוכר אחר אלא סיום הסכם בהסכמה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה סעיף של שכר דירה בחודש אוקטובר.

בעניין ועד בית, נראה לי סכום של ה 30 ש"ח סכום סביר ואני מאשר אותו.